אני לא יודע מה גורם לזה, גרם לזה..משהו הוציא לי את הרוח מהמפרשים.זה לא שבימים רגילים אני שיא האושר והשמחה, פשוט כבר אין זין לכלום, אין מצברוח.חבר שלי, שבדרך אגב אני אגיד שאני מאוד מעריך, אחד מהחבר’ה של הסוללה, ובאמת כל הכבוד לנו שאנחנו מחזיקים למרות כל המרחק והעיסוקים והבסיסים השונים והאזרחות של האנשים, לשמור על קשר כזה חזק ביננו, לא רק אני והוא, אלא כל החבורה הזאת, 6 אנשים שבאמת עשו לי את השירות, ויש לנו רק 8 חודשים משותפים יחד והם נראים כמו זמן שעבר לפני עידנים.אז הוא אומר לי שכשנפגשנו לפני כשבוע, בעל האש בחנוכת בית לאחד החברים, נראיתי שבוז ועייף וכועס ועצבני ופגוע, אלה דברים שלא מצפים לשמוע מחברים, בעיקר כאלה על איזה שלונג בין הרגליים. היית מצפה מהם לשמוע ‘מה קורה אחי?’ ‘כמה כמה נגמר?’ וכאלה…אבל הוא צודק, כמה קלישאתי שזה רק יהיה, מת בי משהו, משהו בי חולה מאוד מבפנים.
כבר איזה חודש וחצי לא כתבתי פה, לא כי אין מה, אלא כי אני לא יודע איך להגיד את זה, ואני עדיין לא יודע. עם הזמן שעובר הפצע לא מחלים, הכאב לא פוסק וכל נסיון להפוך אותו לשגרה כושל… לא, אני טועה… יש כאלה שמצליחים, רק שהשינויים הבאים בו הופכים כואבים יותר ויותר.
אני עדיין לא הצלחתי להחליט האם מה שאני עושה בצבא הוא משהו חשוב,ברוח שטות, חברים הכינו לי מין כזה תעודת הערכה על היותי ‘הכלבלב של המגמה’, לירוקים שבינינו, מגמה, מבחינתינו, זה סוג של גדוד… בראשו עומד סא”ל וכו’.מה שאני עושה, מצד אחד מאוד חשוב - עובר על תיקי היסוד עלפיהם עוברות הטירונויות, נותן את דעתי, משנה, מתקף, חוקר, בונה.ומצד שני, אני נמצא בדיונים רק למטרות תחקור ותיעוד, כך שבסופו של יום דיונים ארוך - משהו כמו מ8 בבוקר עד 10 בלילה של דיונים נונסטופ אני יוצא עם מחברת מלאה בסיכומי דיונים שאני עוד צריך להקליד בהקדם.בנוסף, אני כנראה הכי טוב במחשבים באזור ואני עוזר לכולם ובהכל… מצגות, אתרים, חומרה, תוכנה, הכל.
ידידה טובה שלי אמרה לי ‘אתה חייב להפסיק להגיד כן לכולם, להפסיק להיות הנייס גאי’, ואני כל כך רוצה, וכל כך מנסה, ואולי אפילו מצליח ברגעים בודדים.אבל משהו בי דפוק, משהו בי לא עובד טוב, אני צודק ולא חכם, חי לפי עקרונות מטומטמים של עולם שעבר וחלף בו אנשים טובים מצליחים ורעים נענשים.ולמרות שאני כותב את זה בידיעה מוחלטת, אני לא מצליח להחדיר את זה לתוכי, כי זה סוג של שובר את הבסיס של כל עולם העקרונות שלי.
קשה לי
אני לא אשקר
קשה לי מאוד
